האם לידה היא תהליך טבעי אשר גוף האישה בנוי להתמודד אתו, או שמא זהו אירוע רפואי

מסכן חיים הדורש השגחה וסיוע מקצועי? האם השימוש בטכנולוגיות מפחית תחלואה ותמותה

סביב הלידה או האם שימוש גורף מדי בטכנולוגיות מגביר את הסיכון גם בלידות בעלות סיכון

נמוך לכאורה? שאלות אלו ואחרות הינן חלק מהוויכוח המתמשך בין רופאים למיילדות ובין תומכי 

לידות הבית למתנגדיו הנחרצים. אז היכן נמצאת האמת? כמו תמיד, כנראה איפשהו באמצע...

 

נשים ילדו משחר ההיסטוריה, הרבה לפני שבני האדם החלו להשתמש במכשירים לתועלתם. לאדם וחווה לא היה אולטרסאונד ולא הייתה להם כל דרך לדעת האם העובר ברחמה של חווה יהיה זכר, נקבה או אולי תאומים, האם חווה תשרוד את מהלך הלידה הקשה והאם קין, בנה הבכור, יזכה להיוולד עם רוח חיים.

מקובל לחשוב כי נתוני התחלואה והתמותה של אימהות ויילודים היו גרועים ביותר לפני המצאת הטכנולוגיות הרפואיות. האמנם כך? ואם כך הוא הדבר, האם השימוש בטכנולוגיות כגון אולטרסאונד, מוניטור עוברי והמצאת תרופות שונות הם אשר הובילו לשיפור תוצאי הלידה לאורך ההיסטוריה או שמא גילוי החיידקים, חשיבות ההיגיינה ושיפור בתזונה? והאם אנחנו, בעולם המערבי, לא לקחנו את כל הטכנולוגיה הזו רחוק מדי, כמו שטוען פרופסור ואגנר, למקום בו היא מתחילה להיות יותר מזיקה מאשר מועילה? אז היכן עובר הגבול? עד איזו נקודה יכולה הטכנולוגיה להציל חיים ומאיזו נקודה היא מתחילה להוות בעצמה גורם סיכון?

זו היא כמובן שאלת המיליון דולר, וארגון הבריאות העולמי, אשר אמון על שיפור הבריאות בכדור הזה, מגייס את מיטב אנשיו בניסיון לגבש המלצות להגבלת השימוש בטכנולוגיות. בתדריך שפרסם הארגון נטען כי ישנה נטייה בקרב רופאים להתייחס לכל הלידות כאל לידות בעלות סיכון גבוה, מה שמוביל לשימוש בטכנולוגיות גם בלידות בהן אין כל צורך בכך, ומכניס סיכון במקום בו הסיכון הראשוני היה נמוך. כלומר, במקום להועיל הזקנו. מחקרים אחרים הביעו דאגה לגבי בזבוז המשאבים על התערבויות מיותרות, משאבים אשר היו יכולים להיות מופנים להצלת חיים. מדוע זה קורה? כיצד ייתכן כי הרופאים, אשר נשבעו לא להזיק, מוצאים עצמם על המוקד, מואשמים בביצוע ניתוחים קיסריים מיותרים, בשימוש מופרז בהשראות לידה ובשימוש כה גורף בהתערבויות בלידה עד כי אין כמעט רופא אשר ראה בחייו לידה טבעית, נטולת כל התערבות?

 

הצצה בפרקי ההיסטוריה יכולה לתת הסבר מעניין לשאלה זו. תעודים עתיקים של לידות מתארים את הנשים המיילדות כזקנות מסתוריות עם כוחות כישוף ומאגיה. סודות ההיריון והלידה נלחשו בין סירים מהבילי מרקחות, נחרזו במילות תפילה ועברו מאם לבת. במהלך מרבית ההיסטוריה האנושית לא היה לגברים כל ידע או עניין בתחום זה, המיילדות נחשבו נחותות וגוף האישה נחשב פגום וטמא. עד תחילת חקר האנטומיה, בתחילת המאה ה-15 לא היה לרופאים ידע לגבי האנטומיה הנשית וכך הסתמך הטיפול המיילדותי של אותן נשים חכמות על אמונות שונות, ניסיון ומיומנויות ידיים.

 

במאה ה-19 הופיעו זוג אחים בריטיים ובידיהם "start-up" מהפכני, מכשיר אשר יכול, לדבריהם, לסייע בכל לידה שהסתבכה ולהוציא כל עובר אשר נתקע בתעלת הלידה. למלקחיים של האחים צ'מברליין אכן הייתה היכולת לסייע ואף להציל חיים, אך הכוח שבא עם המכשיר הסודי, הוביל לשימוש מופרז בו, עד כדי 50% מהלידות במקומות מסוימים. המצאת המלקחיים מסמלת מהפך בתחום המיילדות, האחים צ'מברליין הצליחו, ביכולות הגבריות שלהם, לייצר מכונה העולה על מיומנויות הידיים של המיילדות המסורתיות. לא עוד תפילות, לחשים וקשקושי נשים, אלא מכשיר חזק, מתכתי, הדורש כוח וידע כדי להפעילו. המלקחיים הפכו את הפסיבי לאקטיבי ואת הלא נודע והמסתורי למדעי ומוחלט. יתרה מזו, אותם ידיי מתכת היוו את הכיבוש הראשון של הגברים בתחום המיילדות, וגברים, כמו גברים, פרצו לתחום בכל כוחם, מצוידים במכשירים והמצאות שונות.

 

היום נראים המלקחיים כמכשיר פרימיטיבי, אולי אפילו אלים ומעטים המקומות אשר עדיין משתמשים בו. אך מאז המאה ה-19 הומצאו עוד ועוד מכשירים, מכונות ותרופות שונות, אשר נועדו להחליף את מיומנויות הידיים, ההקשבה וההתבוננות האנושית. בימינו, יכולה יולדת בעולם המערבי למצוא עצמה שוכבת במשך מרבית השלב הראשון של הלידה, מחוברת למוניטור עוברי, עירוי נוזלים, קטטר ואולי עירוי פיטוצין ולחוות במשך כל שעות הלידה מעט מאד מגע אנושי. מבחינת הצוות המטפל היולדת בטוחה, היא מנוטרת, מנוטרלת במיטה ושום דבר רע לא יכול לקרות לה. האמנם? האם מכשירים חשמליים אכן יכולים לתת מענה בטוח ליכולות אנושיות? או שמא הסתמכות עיוורת על טכנולוגיות בלידה אינה מספקת ואולי אף מסוכנת?

 

שימוש בניטור רציף במהלך הלידה מאז שנות ה-60 של המאה ה-20 יכול להוות דוגמה מצוינת לשימוש נרחב בטכנולוגיות ללא בסיס מדעי לבטיחות הנלוות אליו. המחקרים מראים כי שימוש בניטור רציף לא הצליח לשפר את היארעות השיתוק המוחי בעולם המערבי. לעומת זאת מאז תחילת השימוש בו, נסקו שיעורי הלידות המכשירניות והניתוחים הקיסריים. האם ייתכן כי גופן של אחת מכל 4 נשים ישראליות אינו מסוגל ללדת כדרך הטבע ונדרש חתך בטני כדי להוציא את התינוק מרחמה? או שמא מדובר בניתוח נתונים שגוי הנובע, אולי, מהסתמכות מוחלטת כמעט על מכשיר, אשר מתוחכם ככל שיהיה, אינו יכול לתת תמונה מלאה על מצב העובר? ואם כפי שמוכיחים מחקרים, אין לניטור רציף עדיפות על פני ניטור לסירוגין, מדוע הוא ממשיך להיות הנורמה במרבית המוסדות הרפואיים? מדוע? כי ככה התרגלנו. מיילדות ורופאים העובדים בבתי חולים התרגלו כל כך לשמוע את פעימות לב העובר, עד כי במחקר מסוים טענו המיילדות כי אם הן אינן שומעות דופק במוניטור הן בטוחות כי הוא אינו קיים.

 

שימוש בפרקטיקה מקובלת במקום בנתונים מחקריים, הוא תופעה מצערת ברפואה. רופאים נוטים לבצע פעולות מסוימות כי זה מה שהם למדו, הורגלו או כי זה מה שמצופה מהם, ללא קשר להוכחות המדעיות לאותה פעולה. כך למשל, מתרחשות כרבע מהלידות בעולם המערבי תחת השראת לידה (induction of labor). המשמעות היא כי באחת מכל 4 לידות שמגיעות לחדר לידה, טוענים הרופאים כי יילוד, באותה נקודת זמן, עדיף על המשך ההיריון, למרות שלא התחילו כל סימני לידה. בהתחשב בנתון סטטיסטי עצום זה, ובמספר ההתוויות המצומצם יחסית, להשראות לידה שמפרסם ארגון הבריאות העולמי, קשה להאמין כי כל אותן נשים אכן מרוויחות מהשראת הלידה וכי החלטת הרופאים בכל המקרים מעוגנת בספרות או בצורך רפואי אמיתי.

אז כיצד ייתכן כי רופאים עשויים לקבל החלטות שלא על בסיס רפואי? ועל סמך מה באמת מתקבלות החלטות בחדרי לידה? חדרי לידה מתנהלים כעסק (שלא לומר מפעל), ועסק, כמו עסק, צריך להיות יעיל. המתנה להתפתחות לידה אינה נראית כפתרון היעיל ביותר במקרים רבים והפעלת לידה, או אפילו ניתוח קיסרי, עשויים להיות פתרון נוח ומקובל במקרים רבים. כך למשל יתבצעו מרבית השראות הלידה בשעות הבוקר, בהן יש אנשי צוות רבים יותר, וזאת כדי "לפנות" את חדר הלידה לפני שעות הערב, בהן מספר אנשי הצוות מצומצם יותר. באותה צורה, רופא יכול להחליט לנתח אישה, אשר יש לו ספק לגבי קצב התקדמות הלידה שלה, לפני שהוא הולך לישון וזאת כדי למנוע מצב שיצטרכו להעיר אותו לניתוח קיסרי דחוף באמצע הלילה. אין פה אשמים, הרופאים, שנשבעו לא לגרום נזק, מנסים לשלב בין החלטות רפואיות טהורות להחלטות עסקיות וניהוליות, וזה לא תמיד פשוט.

 

אך ללא קשר לגורמים אנושיים ומחלקתיים, העלולים להוות גורם מתערב בהחלטות רפואיות, נמצא במחקרים כי רופאים, יותר ממיילדות, נוטים להאמין כי ריבוי טכנולוגיות מעלה את בטיחות הלידה. רופאים מרגישים בטוח יותר לעבוד בסביבה עתירת טכנולוגיות, כמו בית חולים ועבור רובם לידת בית הנה סכנה ממשית, בעיקר בשל היעדר אמצעים טכנולוגיים. חוקרים אפילו נתנו שם לתופעה זו וקראו לה "המודל הטכנוקרטי ללידה". לפי מודל זה הגוף מופרד מהנפש, המטפל הוא אשר קובע ומנהל את הלידה, תוך שימוש בטכנולוגיות שונות, אשר נועדו "לרפא" או "לתקן" את היולדת מההיריון שלה. לרפא אמרנו? האם אישה יולדת היא חולה? עבור חלק מהרופאים התשובה היא כן. מיילדות היא תחום חריג ברפואה, רופאים התחנכו ולמדו כיצד לרפא תחלואה, מהו תפקידם, איפוא, כאשר ה"מטופל" שלהם בריא, או במקרה שלנו אישה יולדת? יש להניח שעבור חלק מהרופאים זהו מלכוד. ישנם אפילו חוקרים אשר טענו כי רופאים מנסים להפוך את כל הלידות לפתולוגיות כדי להצדיק את עבודתם. זוהי אולי אמירה קיצונית, אבל שימוש במכשירים, טכנולוגיות ומניפולציות שונות בחדר לידה, יכול לתת, אולי, מענה לאותו מלכוד.

 

ניסיונות של ארגונים מקצועיים שונים, וביניהם ארגון הבריאות העולמי, לצמצם את השימוש בטכנולוגיות בלידה למינימום ההכרחי עולים בתוהו. הסיבה אולי טמונה בכך שאותו רופא אשר מחליט על ניהול הלידה לא רואה את התמונה הכוללת. ההחלטות שלו מסתמכות על מה שנראה בעיניו הפתרון הטוב ביותר באותו רגע, בלי להתחשב בתוצאות ארוכות הטווח או בעלות למערכת.. אז מהי הדרך המוצלחת ביותר להתמודד עם התופעה?

 

ראשית, יש להעצים את המיילדות, אשר נמצאו על ידי ארגון הבריאות העולמי, כאיש המקצוע המתאים ביותר לטיפול בלידה פזיולוגית. יש לתמוך במיילדות ולאפשר להן לעבוד בבית, במרכזי לידה ובבתי חולים. מחקרים הוכיחו כי ללידות המתבצעות בסיוע מיילדת תוצאות לידה טובות יותר, עלות נמוכה יותר ושביעות רצון  גבוהה יותר  לעומת לידות  המתבצעות בליווי  רופא . שנית, יש  לחייב שקיפות נתונים של כל חדר לידה. אם חדרי לידה מתנהלים כעסק , יש  לתת לכוחות  השוק לעבוד .  במשך  הזמן יתברר לכל חדר לידה כי ככל שמבוצעות בתחומו פחות התערבויות כך  הוא מושך יותר  לקוחות. ולבסוף, יש לקיים דיון ציבורי ומחלקתי פתוח ומתמשך בנושא  שימוש בטכנולוגיות בחדרי לידה. ברמת המחלקה יש לדון מדי יום בפורום מחלקתי בכל פרוצדורה שבוצעה ולאפשר דיון פתוח ומלמד על נחיצות או  חוסר נחיצות אותה פעולה.

 

לסיכום ניתן לומר כי את השימוש הנרחב, ולעתים אף המסוכן בטכנולוגיות בחדרי לידה בעולם המערבי ניתן לייחס למספר גורמים: כניסתם של רופאים גברים לתחום נשי והמצאת מכשירים שונים אשר ייתנו לרופאים יתרון על פני הידע והניסיון של המיילדות, גורמים אנושיים ומחלקתיים שונים המכתיבים, לעתים, התערבויות ללא סיבה רפואית טהורה, ובלבול בתפקיד הרופא המיילד אשר עצם הכשרתו הרפואית חונך לעשייה ולא להמתנה פסיבית. ניסיונות של גופים שונים בתחום המיילדות, וביניהם ארגון הבריאות העולמי לצמצם התערבויות בחדרי לידה צריכות לקחת בחשבון את התמונה המלאה וזאת בכדי להוביל לשינוי אשר יאפשר שימוש בטוח ומושכל בטכנולוגיות בחדרי לידה, להבטחת תוצאות הלידה הטובות ביותר.

 

מיכל רוזי מרוז

אוקטובר, 2013