מעקב הריון נטורופתי, ליווי לידה, לידה פרטית בבית חולים, הדרכת הנקה וליווי בימים הראשונים אחרי לידה
מיכל רוזי מרוז CNM, MPH
מיילדת מוסמכת, מדריכת הנקה,
מטפלת הוליסטית
הריון ולידה
עם יד על הדופק
אפריקה - ההיית או חלמתי חלום?
לפני למעלה מ - 20 שנה רציתי לעבור לגור באפריקה. דברים התגלגלו כך שנשארתי בארץ, גידלתי שתי בנות, למדתי תואר ועוד תואר והתחלתי את חיי כמיילדת. מצאתי את עצמי חוזרת לחלום הישן ומאחלת לעצמי להגיע לאפריקה, אבל הפעם כמיילדת.
והנה אני כאן נוסעת להתנדב במרכז לידה אקולוגי באזור נידח באוגנדה...
קול קורא שהפצתי כחודש לפני הטיסה, העיר אנשים רבים וטובים לשלוח לי את תרומותיהם הנדיבות. הגיעו אליי בגדי תינוקות מדהימים, תרופות הומיאופטיות, ציוד רפואי ועוד ועוד ציוד וברכות מכל רחבי המדינה. מצאתי את עצמי נסחבת עם 56 ק"ג של מזוודות מלאות כל טוב ואהבה לנשות וילדי אפריקה.
אוגנדה יפהפייה. פשוטה, שורשית, ירוקה ומאירת פנים. מיד הרגשתי בבית.
איוון, הנהג הלבוש בקפידה של מרכז הלידה, אוסף אותי משדה התעופה באנטבה, מסיע אותי לאכסנייה מדליקה ב - Campala, מסדר לי חדר בחינם ומגיע למחרת לאסוף אותי לנסיעה בת 8 שעות בדרכים משובשות עד ל - Atiak , המקום בו נמצא מרכז הלידה, וכל זה עבור 300$. בדרך אני לומדת להכיר את הנהג המדליק וקצת ממנהגי ורזי המקום.
את היום הראשון העברתי בסידורים בקמפלה, עיר הבירה. כבר בעיר הגדולה הבנתי שלא רק צבע העור כאן שונה כי אם גם קצב החיים. איי לייק!
איוון לימד אותי על ה"בודה בודה", מן עיוות מקומי למילה -"border", שהוא כינוי לאופנועים המקומיים שהיו נוסעים מהגבול.
הבודות בודות ממלאות את אוגנדה, אבל באזורים הכפריים גיליתי - שאנשים פה הולכים ברגל, והרבה!!
הדרך צפונה יפהפייה, אפריקה נחשפת לאט לאט ובביישנות במלוא יופייה: קופי גבון מקפצים על הכביש, אנשים יחפים בצדי הדרכים מוליכים שוורים, נושאים משאות על אופניים, נשים וילדים נושאים ג'ריקנים של מים על ראשיהם. כולם עסוקים, אבל הקצב נעים, קצבם של תופים אפריקאים...
בפרברי העיר איוון עוצר בצידי הדרך ואני קונה 5 אננסים ענקיים במחיר מגוחך של 5000 שילינג, כ $2 לכל השישה.
במהלך הנסיעה איוון קובע עם שתי מיילדות מהמרכז לאסוף אותן בעיירה גולו. אנו עוצרים בעיירה ואני מתוודעת לראשונה ליוג'יניאה: סטודנטית למיילדות אפרו אמריקאית שהגיעה - לאטיאק כדי ללמוד ולנהל את מרכז הלידה לשנתיים הבאות.
העצירה הקצרה הופכת לסיבוב מעייף בן שלוש שעות של קניות בשוק. אני מותשת מטיסת הלילה ומהיום הארוך, אבל מצטרפת להמולת השוק. האנשים בשוק מגיבים בעצבים למצלמה שלי, אז אני מחביאה אותה עמוק בתיק. בסיום הקניות עוברים לאסוף את קיית', מיילדת אמריקאית CPM (מיילדת שאינה אחות) עם ותק של שלוש שנות ניסיון בלידות בית בלבד, ללא ניסיון בבתי חולים. כולנו מצטופפים בג'יפ ונדחסים בין הקניות לשלוש שעות נסיעה בדרכים לא דרכים עד ל - Atiak.
הבית החדש
כשאנחנו מגיעים ל - Atiak השמים נפתחים ועורכים לי קבלת פנים מטורפת. הכל בוצי ואני פורקת את פקלאותיי במקום זר, חושך מוחלט, תוך שאני מגששת דרכי בבוץ. יוג'יאנה מכירה לי את הבקתה שלי, אותה אחלוק עם שרה, סטודנטית אמריקאית, ומתפנה לפרוק את הקניות במטבח.
איוון מנסה לצאת חזרה לשביל כדי לחזור לגולו אבל שוקע עמוק בבוץ. לאט לאט מתאספים כל דרי המקום בנסיון חילוץ וכך, במבול שוטף וחושך מוחלט, אני מתוודעת לשרה וג'יין הסטודנטיות, פול הנהג המקומי וסטאפני, מיילדת אמריקאית CPM , בעלת ותק של שנה בלידות בית, המשפחה החדשה שלי...
אני מותשת, אבל מלאת בוץ ומורעבת. קיית' עושה לי סיבוב מהיר במקום ואני נכנסת למקלחת (בחוץ, מים קרים) ולמטבח שם מגישים לי אורז ושעועית שנשארו מהצהריים. אני מוטרדת, לא רק שחשבתי שתהיה לי בקתה משלי, אלא דמיינתי את ההגעה שלי למקום בצבעים ורודים יותר. אני מתמוטטת ונופלת לשינה מתוקה עד הבוקר.
אני מתעוררת עם קרני שמש ראשונות ומתגלה לפניי גן עדן: מספר בקתות בוץ המשמשות למיילדות ולאנשי התחזוקה, שירותי קומפוסט, שתי מקלחות בחוץ ומרכז לידה יפיפה במרכז העניינים.
לצד מרכז הלידה גגון קש המשמש את המשפחות לבשל ולכבס ליולדת. מיד אני מתמלאת חיים ויוצאת לסיבוב בבית החדש שלי.
אני מתוודעת לנייטי, המבשלת המקומית שמכינה לכולם שלוש ארוחות ביום: בבוקר ג'פאטי (מן מאפה בצק מטוגן), בצהריים אורז, שעועית ואם יש תבשיל ירוק ובערב מה שיש. נייטי אם חד הורית - ל 4 ילדים, שלושה מתגוררים בגולו עם אימה, וסטיוארט - המתוק מתגורר אתה במרכז. סטיוארט משתרך אחריי ומתגלה כילד שובב המדבר אנגלית רהוטה, יחסית למקומי. אני נותנת לו קליידוסקופ שרועי שלח לילדי אפריקה והוא מתלהב, מסתובב במרכז ומשוויץ לכולם.
סטיוארט גורם לכולם להגיע לאזור המטבח וכך אני מכירה את מייסי, בחורה צעירה שמתגוררת במקום ואחראית על מילוי הג'ריקנים במים בשירותי הקומפוסט ובמטבח, כיוון שאין ברזים, ועל שטיפת הכלים.
כמו כן אני פוגשת את קתרינה, אחת מכמה TBA- traditional birth assistence, שעובדות ומתגוררות במקום בתורנות, ואת כריסטין היפהפייה, בת 25 , בעלה מתגורר בגולו, והיא המתורגמנית של המקום. בימים אלו היא מתחילה את הכשרתה כמיילדת מטעם ה - NARM - (North American Registry of Midwifes) במרכז, המוכר מטעם הארגון. דייר נוסף הוא מרטין, בחור מקסים העובד כאיש תחזוקה. למרטין אין רגע דל והוא כל היום חופר, עודר, בונה שבילים מאבני בוץ ומנסה להפוך את המקום הבוצי להגיוני יותר.
המקום מקסים, פשוט, אקולוגי ושקט, אני מתאהבת במקום, אהבה ממבט שני.
