top of page

  רוזי © 

Outreach 2 - הכפר Pupwonia

שוב נסיעה בדרכים בוציות בג'יפ- אמבולנס שלנו, שוב מגיעים לאזור נידח בו מתגוררים אנשי השוקולד בבקתות הקש שלהם. הפשטות והחוסר פה כל כך בולטים שאפילו לכלוך של עולם שלישי אין, כשאין כלום גם אין פסולת. בקתות בנויות מבוץ וחרא של פרות, גגות עשויים חציר, בחוץ מסתובבות תרנגולות וכמה עזים ומסביב אדמות עם ירקות וגידולים. זה מה יש ועם זה מסתדרים.

 

בהגיענו פוגשות אותנו הנשים המקומיות, אחת מהן נגשת לברך וללחוץ לנו ידיים, זוהי Rose, ה-TBA  (סייעת לידה) המקומית. לאט לאט מתקבצים סביבנו המוני ילדים מצחקקים. לעומת המבוגרים קשיי היום וחמורי הסבר באוגנדה, הילדים פה תמיד מתרוצצים ומצחקקים, יחפי רגליים, לבושי סחבות, נושאים תינוקות או כדי מים על ראשיהם.

אנחנו מארגנות את עצמינו בבקתה של Rose. זוהי בקתת בוץ קטנה, כמו כל הבקתות פה ואנחנו מנסים לסדר את עצמנו בצורה הכי יעילה כך שכל אישה שנכנסת תקבל את הטיפול הטוב והיעיל ביותר- כריסטין מקבלת את הנשים ומתשאלת על גיל הריון ובעיות, שרה מודדת משקל, דופק ולחץ דם ואני על מחצלת מודדת עוברים ושומעת דופק. בין הנשים ההרות הסתננה לבקתה TBA נוספת ואני ביקשתי מהן לעזור לי למשש עוברים כדי ללמוד מהן את עבודת הידיים הנפלאה שלהן. מדי פעם אני יוצאת החוצה להתלוצץ עם הילדים והם מתלהבים, צוחקים בקולי קולות ורצים אחרי לכל מקום.

 

 

כשזרם הנשים נפסק, שרה ואני משוחחות עם המסייעות בעזרת תרגום של כריסטין. הן מספרות על הילדים שלהן, ועל אלו שנפטרו בדרך, על השליחות שהן חשות במקצוע שלהן שנולדה מצפייה בנשים ותינוקות רבים שמתו במהלך הלידה. Rose מספרת לנו שהיא ממליצה לכל אמא להגיע לבית חולים ללדת והיא מיילדת רק את אותן נשים שלא מספיקות להתפנות, כ- 3 בחודש. לידת בית פה זה לא מה שאנחנו חושבים.. בסוף השיחה אנחנו יוצאות לפגוש את בעלה ו- 9 הנכדים.

הוסף תגובה

bottom of page