בימים שקדמו לטיסתי שוחחתי עם עצמי (ועם אנשים טובים) על תרחישים גרועים שעלולים לקרות. הסברתי לעצמי שלעבוד באפריקה בתנאי שטח זה לא כמו לעבוד בבית חולים - אין מספיק ציוד, התנאים קשים ואין רופאים. המשמעות היא שוודאי אתקל במצבים בהם לא יהיה לי את הציוד הדרוש כדי להציל חיים. החברים אמרו לי - תזכרי תמיד שאת עושה כל מה שאת יכולה, את נותנת להם את הסיכוי הקטן לשרוד.

 

ידעתי שזה לא יהיה פשוט. התליין הפנימי שלי חיכה לי בפינה...

 

ערב, סטפני ואני מסיימות תפירת קרע נרתיקי קשה ומסובך (ראה פוסט TIA). אני מזמינה את כל הבנות לשיעור תרגול בהחייאת יילוד, המשך לשיעור התיאורטי שהעברתי להן לפני מספר ימים. הבנות מתחילות לזרום לכיוון הקליניקה אבל פתאום היולדת שמסתובבת בקליניקה כבר יומיים עם צירים מתחילה ללחוץ. זו לידה שנייה, לידה ראשונה ילדה בשבוע 24 והתינוק נפטר. סטפני תופסת פיקוד תומכת ומדריכה את היולדת על שרפרף לידה.

 

המים פוקעים ולאור נרות אנחנו מבחינות במקוניום סמיך (מה שעשוי להעיד על מצוקה עוברית). אני יושבת בפינת החדר ושואלת את עצמי האם תרגול החייאת יילוד יתבצע כאן בחדר בזמן אמת. כעבור שעה של לחיצות נולדת תינוקת בלי טונוס, בלי נשימה, צבע נראה אפור, מה שנקרא אפגר נמוך מאד.

 

סטפני ואני מפשילות שרוולים, אני תופסת מסיכת אמבו ומבקשת להביא לי סקשיין. בינתיים אני מייבשת את התינוקת ומנסה לגרות אותה לנשום. אין תגובה, אני שואבת את הפה והאף עם סקשיין ידני ולא ממש יעיל במקרה של שאיפת מקוניום עמוקה. סטפני עם סטטוסקופ מדווחת- דופק 120 (תקין) נשימות שטחיות. אני מתחילה הנשמה - נשימה, שתיים שלוש, נשימה, שתיים שלוש, סטפני עם סטטוסקופ מדווחת על כניסת אוויר טובה - ההחייאה מוצלחת. חצי דקה עוברת והמצב לא משתפר, אני מבקשת להאיר על התינוקת עם פנס ומגלה שהיא נראית אפרפרה. אני חוזרת על הפעולות שוב ושוב והתינוקת מסרבת להתחיל את המסע שלה.

 

הנשים הטובות שבחדר ממלמלות דברי תפילה, לפתע עולה ניגון. כרמלה המסייעת מתחילה לשיר שיר עממי לברך את התינוקת בעולם החדש. בין צלילי התפילה, לחישות הברכה וריצודי הנרות אני מתאמצת להפעיל כל תא במוח שלי. נשימה שתיים שלוש, נשימה שתיים שלוש.. עוברת בראש על כל הציוד העומד לרשותי ומנסה לחשוב איך להעביר הילוך בהחייאה הקשה הזו, נשימה שתיים שלוש, נשימה שתיים שלוש... אני מוסרת את התינוקת לאמא ומבקשת ממנה למלא את הלחיים באוויר ולהנשים את התינוקת, ניפוח ושאיפה ניפוח ושאיפה. אין תגובה. אני חוזרת לידידי האמבו, נשימה שתיים שלוש, נשימה שתיים שלוש...

 

חצי שעה של הנשמה, התינוקת מנסה ומנסה אבל היא חלשה ולא מצליחה לעשות את הנשימה העמוקה הדרושה לניפוח הריאות שלה שעדיין מלאות נוזל. אני ממשיכה עם האמבו ויודעת שאם הייתי בבית חולים התינוקת הזו מזמן הייתה מונשמת ועוברת סקשיין עמוק לפנות את כל המקוניום שכנראה חוסם לה את הריאות. אם רק היה לי בלון חמצן...